אחרי מהלך גדול, אקזיט, הנפקה, פרישה או מכירה, מגיעה שאלה שרוב האנשים אינם מוכנים לה. לא מה עושים עם הכסף, אלא מה עושים עם האור. במה ישקיע אדם את המוניטין שצבר, את הקשרים שבנה ואת הזמן שהתפנה לו. כשאני פוגשת אדם בנקודה הזאת אני שואלת אותו איזה דבר רק הוא יכול לבנות עכשיו, בזכות השילוב […]
המעבר אל המשימה, מה עושים עם האור אחרי שההצלחה הגיעה Read More »
במכירת עסק משפחתי יש שכבה שאינה מופיעה בשום מודל הערכת שווי. הצד שמוכר נפרד מרצף בין דורי, מהשם שעל השלט ומהחדר שבו אביו או סבו קיבלו החלטות לפני שהוא נולד. העסק היה הכלי שהחזיק דורות של אור, הוא נשא את שם המשפחה, את שולחן השבת שדיברו עליו סביבו ואת זהות הילדים שגדלו מול שלט המפעל.
עסק משפחתי, מה קורה לשם שעל השלט Read More »
יזם בלי חשד בריא אינו שורד זמן רב. היכולת להבחין בין עניין אמיתי לאינטרס, בין מחמאה להכנה לבקשה ובין שותפות לשימוש בשם שלך, היא אחת המיומנויות שבונות חברה. הקושי מתחיל כשהמיומנות הזאת נעשית השפה היחידה שבה אדם מפרש את העולם, ובדרך כלל זה קורה בדיוק אחרי ההצלחה הגדולה. המושג אני משתמשת במושג קליפה, ובמקורו הוא
הקליפה בחדר הישיבות, כשהחשד שהציל את החברה מתחיל לגבות מחיר Read More »
בספר קהלת כתוב משפט שנשמע כמו הנחיה תפעולית, אם הברזל קהה והאדם לא השחיז אותו מראש, יידרש כוח רב יותר, ויתרון הכשרת הכלי הוא חוכמה. העולם העסקי מכיר את הרעיון הזה בגרסה מודרנית, להשחיז את המסור, וזו אחת העצות המצוטטות ביותר בניהול. מה שכמעט אף אחד לא עוצר לשאול הוא איך מודדים אם עשית את
מדד הכלי, איך בודקים אם אתה גדל בקצב שבו העסק שלך גדל Read More »
לפני מהלך משמעותי אני מבקשת מהאדם שיושב מולי לקחת דף ועט ולכתוב את העקרונות שעליהם הוא אינו מוכן לוותר. בלי תנאי העסקה, בלי תרחישים ובלי רשימת משאלות, רק את הדברים שאם ייפגעו, העסקה כבר לא תהיה נכונה עבורו. הדף הזה נכתב בשקט, לפני שהמשא ומתן מתלקח, לפני שעורכי הדין מחליפים טיוטות, ולפני שכל אמירה מהצד
החוזה שבעל עסק כותב עם עצמו לפני שמתחיל המשא ומתן Read More »
יש מנהלים שממלאים את החדר בעצמם. הם שומעים רעיון חדש ומכניסים אותו מיד לתבנית מוכרת, נמנעים מלגלות כוכבים חדשים מפני שחשוב להם להישאר הכוכב היחיד, ומתעקשים על המילה האחרונה בכל שיחה. מבחוץ זה נראה כמו עוצמה, ובפועל, במרחב שמישהו השתלט עליו שום דבר חדש אינו מתפתח, ומי שממלא את החדר בעצמו נשאר עם חדר קטן.
הצמצום, תורת ניהול לחדר הישיבות Read More »
מקובל להניח שעסקה נופלת בגלל מחיר, בגלל תנאים או בגלל תזמון, ואלה באמת הסיבות המוצהרות ברוב המקרים. כשאני מסתכלת אחורה על משאים ומתנים שנתקעו רגע לפני הסוף, או על עסקאות שנחתמו יפה והשאירו אחריהן הרס, אני רואה תבנית אחרת. העסקה נשברה על הכלי שהיה אמור להחזיק אותה. שני מושגים שאני מביאה לחדר במקור הקבלי יש
אור וכלי, למה עסקאות טובות נשברות על האדם ולא על המספרים Read More »
בכל עסקה גדולה יש בדיקת נאותות. עורכי דין עוברים על החוזים, רואי חשבון על הספרים, ומומחים בודקים את הטכנולוגיה, את תיק הלקוחות ואת ההתחייבויות שלא נרשמו בשום מקום. כל הבדיקות האלה מכוונות אל החברה, וזה נכון וחיוני. הדבר היחיד שאיש אינו בודק הוא האדם שצריך לחיות אחרי העסקה, ובדיוק שם, לפי מה שאני רואה בחדרים,
בדיקת נאותות אנושית, הבדיקה שחסרה כמעט בכל עסקה Read More »
כיצד נזהה טאלנטים? ישי דוידי נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בכלכלה הישראלית כבר עשר שנים ברציפות. הוא נאמן לסגנונו, לא מזגזג בין טרנדים, לא סחבק. נדיר למצוא אותו מתמנגל בקוקטיילים תקשורתיים, וגם אחרי 25 שנה של עשייה, רכישת קרוב ל-100 חברות ו-64 אקזיטים (נכון ל-2020) הוא מעיד על עצמו שאת אנשיו הוא בוחר באופן אישי,
הטאלנט המופנם אלונה ברקת מדברת על ניהול בשפה שרק עכשיו מצליחה לחדור ללשכות של מנהלים – אמונה, צניעות, סובלנות, סבלנות ומצוינות. אלה הם הפרמטרים שעל פיהם היא בוחרת עם מי לעבוד. היא ממעטת להיחשף ולכן חדר העבודה שלה ממוקם בשיעור "הטאלנט המופנם." היא מתניעה שינוי בעולם של גברים, אבל בשקט. כוחו של הטאלנט המופנם כשאני
