פירוק יסודות 2

עם הזרם. אם נהיה מודעים לדרך שבה אנחנו מתוכנתים לחשוב, נוכל לפרוץ את מסלול החשיבה המוטה שלנו ביתר קלות ונפתח כושר תעוזה.

כשסיפרתי לאחד ממכריי, בעלים של קבוצת חברות, על הספר הזה, הוא אמר, "אני אזמין 100 ספרים, אבל רק בתנאי שאת לא מלמדת שם לבלוט יותר מדי". תשובתי הייתה שאם יאפשר, ויותר מזה, יסייע לעובדים שלו לפרוץ את הגבולות שהוגדרו להם או שהגדירו לעצמם, ירוויח קבוצת אנשים שחושבים כמו יזמים ולא כמו אנשי ביצוע שמבטלים רעיונות נהדרים לטובת תוכנית עבודה מוכתבת. "גם ככה עברנו משוק של מעסיקים לשוק של עובדים. פעם הייתי מחוזר והיום אני מוצא את עצמי מחזר," אמר. "זה נכון," עניתי לו, "וזה בוודאי לא פשוט," אבל זאת עובדה, ולהילחם בה פירושו לצאת לקרב אבוד מראש. הוא הזכיר לי את קברניטי התקשורת בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, שעשו הכול כדי לשמר את העיתון המודפס ולצמצם את התפתחותו המהירה של האינטרנט. כולנו יודעים איך המאבק הזה נגמר.

בשנת 2004 התקיים המכרז של הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה. רשת (אז ערוץ 2, היום 13) בניהולו של יוחנן צנגן, התמודדה במכרז והוא ביקש להקים צוות יועצים שיעזרו לו לנצח (המתמודדים אז היו רשת, קשת וטלעד ומטרת המכרז הייתה להשאיר שני שחקנים בלבד).

מדובר היה במכרז שכולם דיברו עליו, ומדובר היה במינוי יוקרתי שמתחרים ותיקים וגדולים ממני חשקו בו. בפגישתנו הראשונה שאל אותי צנגן, "כל המתחרים שלך על התפקיד ראויים ובעלי ניסיון רב, מדוע לדעתך אני צריך לבחור בך מבין כולם?"

עניתי לו שהדבר יועיל לסיכוייו לזכות במכרז, מאחר שאחת המשימות החשובות ביותר שלו היא להראות שהוא חותר לגיוון על המסך, ובביוגרפיה שלי יש את תמצית הגיוון שדרש המכרז הזה: אני יזמית ומנכ"לית של סוכנות ידועה, וגם אמא לילדים קטנטנים – צ’ק על מעמד האישה. נולדתי בשדרות אבל מגדלת את ילדיי בתל אביב – צ’ק על שילוב פריפריה ומרכז. בת להורים שעלו ממרוקו – צ’ק על גיוון. למדתי באולפנת בני עקיבא ודוסטויבסקי הוא מורי ורבי לא פחות – צ'ק על חיבור בין מגזרים. הסיפור שלי הוא ההוכחה שאפשר לשלב עולמות, לפרוץ גבולות, ולבנות עתיד שמוגדר על פי החזון שלך. הוא חייך ואמר, "אחשוב ואחזיר לך תשובה." ידעתי שהתפקיד שלי.

מובן שהסתמכתי על הידע ועל הניסיון המקצועי שלי, אבל את אלה יש גם לקולגות שלי. את טביעת האצבע האישית שלי, רק אני יכולתי להביא. הכרתי בערך המבדל של מסלול חיי והבאתי אותו לקדמת הבמה. אני מניחה את הסיפור הזה כאן כדי שתבינו שכל מה שאתם מספרים לעצמכם על חסמים חיצוניים שמונעים מכם להגשים את המטרות שלכם הוא רק סיפור. באותם גורמים אפשר למצוא דווקא הזדמנות.

ברשותכם, אמנה את החסמים האפשריים בנקודות קצרות ותכליתיות:

> אני בהיריון, אף אחד לא ירצה לעבוד איתי – נסי את זה: אני בהיריון, מלאת מוטיבציה, פורה ברעיונות, הביטחון העצמי שלי מתחזק, התפנה לי משאב אנרגטי עצום.

> אני אישה ולכן אני מרוויחה פחות – נסי את זה: נשים שמבקשות פחות, מרוויחות פחות.

> אני דיסלקט – נסה את זה: "נעים מאוד, קוראים לי X ואני דיסלקט. שגר ושכח זה השם השני שלי. ובגלל שאני לא סומך על יכולת הרישום שלי, יש לי זיכרון פנומנלי, מה שהופך אותי ליעיל במיוחד כשהאקרים מאיראן משתקים את מערך המחשוב של החברה."

> אני ביישן – יש לנו פרק שלם על הטאלנט המופנם. קפוץ לשם.

> למה שמישהו ירצה לשמוע מה יש לי להגיד? – קראי בקטע הבא על תסמונת המתחזה.

>אני לא אוהבת להיות חשופה, אני לא מבינה למה אני צריכה לעמוד על במה מול אנשים, מול מצלמה, יש אנשים שבנויים לזה, אני לא. או: פרזנטציה יעשה מי שאוהב ויש מספיק כאלה בארגון שלנו. מזהים כאן את עצמכם? תשמעו משהו: מחקרים מוכיחים שאנשים שפרצו את מחסום הבושה ומתמודדים בהצלחה עם חרדת קהל מרוויחים פי שלושה. אני חוזרת: פי שלושה! אז תחשבו שוב?

> אני לא נראה טוב – תמיד אפשר להשקיע במראה החיצוני ולתחזק אותו, זה נהדר כשלעצמו כי זה דורש ספורט ותזונה בריאה – שני דברים שיאריכו את חייכם ויחזקו את הביטחון העצמי שלכם, אבל אני רוצה לגלות לכם משהו: גם כוכבת הילדות שלכם, גם הרול מודל שכיסה את קירות החדר שלכם בנעוריכם וגם הדמות הנערצת בבגרותכם – כל אלה, אותם כוכבים שזוהרים מול המצלמות, מתמודדים שוב ושוב עם התהייה עד כמה הם שווים באמת (כך גם כותבת שורות אלה). וזה הזמן לעבור לעקירת השורש הבאה: התמודדות עם תסמונת המתחזה.

סיגל אביטן (Sigal Avitan) היא יועצת מיזוגים ורכישות, יזמת סדרתית, סופרת ומרצה, ומייסדת Business Talent. הטקסט מתוך הספר להיות טאלנט, מהדורה חדשה.