פירוק יסודות 3

תסמונת המתחזה

ולפני שאתם צועקים "אני לא מתחזה!" שאלו את עצמכם בשקט בשקט, בלי שאף אחד ישמע, כמה פעמים ביום אתם מודאגים מזה שמישהו 'יעלה עליכם'?

סלחו לי על ההסבר הדידקטי, אבל זה חשוב: תסמונת המתחזה (imposter syndrome) היא מונח שטבעו ב-1978 צמד הפסיכולוגיות פולין קלנס וסוזאן אימס. התסמונת רווחת בקרב גברים ונשים כאחד: מדובר בתחושה אישית של האדם שלפיה המחמאות, השכר, הדרגה או התפקיד שלו הושגו שלא בצדק; שהוא בעצם הערים על מישהו. אנשים שסובלים מהתסמונת ממציאים תירוצים להצלחתם: הקסם האישי שלי, מזל, מומנטום, הכול, רק לא אני.

יש לי היכרות רבת שנים עם שכירים בכירים שמביאים הישגים עצומים למעסיקים שלהם, מתוגמלים באופן לא ראוי וחוששים לדרוש את המגיע להם או לצאת החוצה בגלל אותו קול פנימי שמבהיר להם שההצלחה היא לא בזכות הכישורים שלהם.

גם כשהם מקבלים אישורים מהסביבה לכך שהם טובים, הם לא מאמינים בזה. נשמע לכם מוכר? דעו שאתם לא לבד. עם העניין הזה מתמודדים אומנים מפורסמים, אנשי עסקים מצליחים, חוקרים, רופאים ושאר בעלי מקצוע, כלומר גם אנשים שהתעודה תלויה להם על הקיר, שחשבון הבנק שלהם מוכיח שהם מבינים משהו בעסקים, או שמתהדרים במיליוני עוקבים ברשתות החברתיות. המתחזים בעיני עצמם עובדים קשה יותר מכולם וקשה יותר ממה שצריך באמת. המתחזים בעיני עצמם לא מחליפים מקום עבודה, חוששים מלעשות שינוי, וגם כשהם על הבמה או מול המצלמה, יש להם תחושה שהם בתפקיד ראשי בהצגה שמישהו אחר כתב.

פעם אמרה לי לקוחה בת 37 שבכל פעם שנותנים לה מחמאה, בונוס או העלאה בשכר היא נבהלת, מתרחקת ומסתגרת. "אני יודעת בתוך תוכי שתיכף יעלו עליי. אני לא כזאת חכמה ולא באמת מוצלחת". כמו בעיות רבות אחרות מסוג זה, הן מתעצמות כי מסרבים להודות בהן ומתביישים לדבר עליהן.

אז איך נפתרים מתסמונת המתחזה?

קודם כל, מדברים על זה. ככל שתחשפו יותר את העובדה שאתם סובלים מתסמונת המתחזה, כך תיפטרו ממנה מהר יותר, ודבר נוסף יקרה – תעזרו גם לאנשים סביבכם להיפטר ממנה. 70% מהאנשים שאתם מכירים סובלים מהתסמונת הזאת. כן, גם מלכת הכיתה, החבר המחונן שהפך לטייס קרב, הֲחברה שעשתה אקזיט, או מנכ"ל הֶחברה שבה אתם עובדים.

הדבר השני שיש לעשות הוא להפסיק לפעול ולמדוד את עצמכם ביחס לאופן שבו תופסים אתכם. שחררו את הפסאדה. טביעת האצבע שלכם היא ייחודית. סט הערכים והבחירות שונים מאדם לאדם ולכן כל מדידה ביחס לאדם אחר או ביחס לפרסונה שנבנתה סביבכם היא עקרה מיסודה, גורמת לכם נזק ופוגעת באיכות החיים שלכם.

הדבר השלישי בדרך לפתרון הבעיה יעיל לשינוי התנהגותי בכל תחום, והוא: הגדרה. את זה למדתי מד"ר אריאל חן, מומחה לטיפול קוגניטיבי־התנהגותי, שהתקשר אליי מיד כשסיים לקרוא את הרומן שכתבתי ואמר: "תקשיבי, ברגע שנתת לתופעה שם חדש [חשומה], עזרת למי שסובל מהתופעה לעבור חצי מהדרך." דמיינו שיש לתסמונת המתחזה צורה, צבע וקול. אפילו ציירו אותה בצבע וקשרו אותה לשיר שאתם אוהבים. זוכרים את שירו של בארי וייט בסדרה אלי מקביל? "My First, My Last, My Everything" הוכנס כשיר עידוד לאגו של הפרקליט ג'ון קייג' בכל פעם שאיבד את הדרך, וזה תמיד עבד.

ברגע שאתם מרגישים שהתסמונת מרימה ראש ומאיימת להשתלט על הבחירות שלכם, העלו בדמיונכם את הצורה שלה, את השם ואת השיר שבחרתם לה, וכך תנתקו אותה מכם. היא כבר תהפוך לישות עצמאית שאיתה תוכלו להתכתב. היא לא תהיה בתוככם ולא תשלוט בכם.

סיגל אביטן (Sigal Avitan) היא יועצת מיזוגים ורכישות, יזמת סדרתית, סופרת ומרצה, ומייסדת Business Talent. הטקסט מתוך הספר להיות טאלנט, מהדורה חדשה.