חדר עבודה 2

נדיבות היא כלי עבודה קריטי עבור מי שרוצה לבלוט ולהשפיע

דורון אלמוג עוסק במהות. אפשר לאהוב אותו, אפשר לבקר אותו, אבל אי אפשר להישאר אדיש למה שעשה למען בנו, למען החברה, למען המדינה. למעשה, הוא יצר ועודו יוצר את הבלתי אפשרי. הוא מצליח לרתום משרדי ממשלה ותורמים מהארץ ומהעולם כדי לממש את חזונו.

כאמור, אין נוסחה מדויקת או מתכון מושלם ליצירת טאלנט. עם זאת, אפשר לאפיין באופן גס שני סוגים של טאלנטים, בכל הקשור למעוף שלהם: אלה שממנפים את עצמם ואת כישוריהם הייחודיים כדי להשפיע על סביבתם הקרובה או הרחוקה מעט, ואלה שמרחיקים עוד יותר ומשפיעים על הרבים, על ציבורים שלמים.

לא תמיד אפשר לזהות בוודאות מיהו כוכב בתחומו, אולם יש כמה תכונות בסיסיות שמאפיינות את אותו כוכב בבירור: ראשית, עליו להיות אדם שנוקט יוזמה: מעשית או רעיונית. יזמות היא תכונת מפתח בהגדרתו של הטאלנט. יש בו את הדחף להתניע פעולות ומהלכים. הטאלנט, בין אם הוא נמצא בקדמת הבמה ובין אם מאחורי הקלעים, תמיד ימפה את הסיטואציה שבה הוא נמצא ויארגן את פעילותו כך שתתניע מהלך גדול יותר ואולי חדש, משמעותי או ייחודי. זה יכול > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > > להיות באמצעות הקמת חברה, פעילות חברתית משמעותית, התנגדות עזה למהלך פוליטי, קריאת תיגר על נורמות קיימות, הפקת תובנות חדשות, המצאה מדעית, יצירה תרבותית ייחודית או שלל מעשים אחרים שבבסיסם עומדת יוזמה.

שנית, הוא אינו חושש להביע את עמדתו ולהוביל ליישומה בלהט ובנחישות. שלישית, הטאלנט הוא אדם שיש בו סקרנות רבה ושואל את עצמו תדיר כיצד אפשר לתקן את המציאות ולשפר את הסביבה.

כדי לעשות כל זאת ולסחוף אחריו אנשים נוספים, עליו להיות פעיל, נמרץ וחיוני. הוא לא יושב וממתין שדברים יגיעו אליו, אלא יוזם, פועל ומניע תהליכים. הוא לא פועל לבדו, אלא גם מפעיל אחרים להשגת מטרותיו. במציאות שבה אנו חיים קשה לאדם להיות באמת איש רנסנס, הניחן כמעט בכל מגוון היכולות האנושיות. גם אין צורך להיות כזה. הטאלנט מגדיר את היוזמה שלו בצורה מזוקקת ומצליח ליצור סנכרון עם שותפיו לשם עשייה שתקדם את רעיונותיו באופן יעיל.

1. משורשי הכאב צומחות היכולות האמיתיות שלנו.
2. להפוך כל משבר להזדמנות לעשיית טוב, לעצמך ולאחרים.
3. להימנע מהטפה ולפעול לשיתוף.
4. לא להיכנע לבושה ולפעול באומץ.
5. לאתר הזדמנות ליצירה משותפת עם גורמים רלוונטיים.
6. להשתמש באהבה ככוח מניע.
7. להאמין.
8. לדעת לבקש עזרה.

המעבר מהישרדות ליצירה והשפעה

על האלוף דורון אלמוג ועל עשייתו המפוארת ידעתי הרבה לפני שקיימנו את הריאיון עימו. בשנת 2016 שודרה בכאן 11 כתבה עליו שאני זוכרת כמעט כל מילה בה. "הדבר הראשון שאנחנו כהורים עושים כשאנחנו פוגשים אנשים במסגרת חברתית," הוא אמר, "הוא לשלוף את מכשיר הטלפון ולהשוויץ בילדים היפים והחכמים שלנו. אני לא זוכר שנתקלתי אי פעם במישהו שמשוויץ בילד המפגר שלו, כי כשנולד ילד מפגר נולדות גם הבושה וההסתרה. כולם יכולים להמציא שלא מדובר בבושה אלא בצורך להגן על הילד ועל המשפחה, אבל מבחינתי, ערן הוא המורה שלי ומה הוא בעצם אומר לי? אני לא מסוגל לצחצח שיניים לבד, לא מסוגל לאכול לבד, לא להתלבש לבד. מדובר בי, בהתמודדות שלי, אני החלש כאן, לא אתה."

דמיינו מה היה מפסיד ערן אלמוג ז"ל אילו אבא שלו לא היה אמיץ כל כך; כמה היו מפסידים עשרות הילדים שמטופלים בעדי נגב־נחלת ערן; כמה היינו מפסידים כולנו כחברה וכמה הוא עצמו, האלוף, היה מחמיץ. אבל הוא פעל למען מטרה גדולה ממנו, ומשם כוחו ועוצמתו.

החלטנו להקדיש לתכונה אחת – נדיבות – פרק שלם מכיוון שהיא קריטית להצלחתו של הטאלנט. נדיבות היא תכונה שנולדנו איתה, אך יש כאלה ששכחו אותה והם צריכים לסלוח לעצמם, כי היא נשכחה כתוצאה מפחד. מהחשש הטבעי שאולי לא יהיה עוד, שאין מספיק ממה שאנחנו זקוקים לו כדי להתקדם בתחומנו, שלא יישאר לנו ושלבסוף גם "נצא פראיירים."

גדלתי עם הורים כאלה, "פראיירים." אבא ואימא שלי רואים תמיד את טובתו של האחר ורק אחר כך מתפנים לענייניהם. משחר ילדותי הטלפון בבית הוריי לא הפסיק לצלצל; על הקו אנשים הזקוקים לעזרה: בחורה צעירה שצריכה בדחיפות מימון לרכישת שמלת כלה, יולדת שאין באפשרותה לקנות ציוד לתינוק, זוג מסוכסך שמבקש עזרה למען שלום בית, אדם חולה שאין באפשרותו לפרנס את משפחתו. לכולם מצאו הוריי פתרון, החל בשיחות עידוד וחיזוק וכלה במימון, שהגיע בדרך כלל מכיסם הפרטי. וכשמדובר היה בסכומים גבוהים במיוחד, התגייסנו כולנו לאיתור מקורות כספיים נוספים. כשהתקרבו החגים, הכניסה לבית שלנו התמלאה בסלי מזון, ואנו הילדים נשלחנו לפזרם בין הבתים עם הוראה מפורשת שלא להסתכל ישירות על המקבל מחשש לפגיעה בכבודו. אבי ואימי זוכים לשגשוג ולחיים מלאי משמעות. הם ההשראה שלי.

האמת היא שנדיבות חשובה לשגשוגו של כל אדם, ושל כל עסק או ארגון, משום שכאשר אנחנו עוסקים בנתינה אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו, והביטחון העצמי שלנו מתחזק. נדיבות מוציאה אותנו ממקום של הישרדות וחרדה למקום של השפעה ויצירה. הזולת מזהה ביטחון עצמי ונדיבות תוך שניות, ואין מי שלא יעריך את התכונות האלה ויפתח אליהן את ליבו ומחשבתו. מכאן חשיבותן הרבה.

האלוף אלמוג הפך את האג'נדה שלו למיזם חברתי פורץ דרך, אבל אל תטעו, אילי ההון הבינו כבר מזמן שאג'נדה יכולה להיות מחוללת עסקים משמעותית. עשייה חברתית מרחיבה את מעגלי ההשפעה, מגדילה משמעותית חשיפה תקשורתית ומגלה הזדמנויות חדשות ומעניינות. אין ספק שהתמורה שלה היא כמעט מיידית. התורמים חשים מחויבים להתנעת שינוי ולחדשנות, והם מבינים כי האג'נדה שהם מזקקים ומפרסמים ברבים היא הפנים שהם מראים לחברה.

אל גור, מייד לאחר שהפסיד בבחירות לנשיאות ארצות הברית, סלל את דרכו כמוביל במאבק בהתחממות הגלובלית ובשינויי האקלים ועל כך זכה בפרס נובל לשלום לשנת 2007. ביל גייטס, איש מיקרוסופט, קנה לעצמו את מעמד הפילנתרופ הגדול בעולם. הוא גייס מיליארדרים רבים כמוהו, הקים קרן לחינוך ולרפואה בארצות מתפתחות ובחר במסלול השפעה חדש, מורכב וקשה, כדי להתניע שינוי חברתי בעל השפעה גלובלית אדירה. הוא פועל להפחתת העוני, לשיפור הבריאות ולעידוד הנגישות לטכנולוגיה בעולם השלישי. גייטס הפך מכוכב עסקי עולמי לטאלנט של ממש בכך שרתם את הונו האדיר, את יכולות הניהול שלו ובעיקר את השפעתו, לטובת מטרות חברתיות ויעדים השונים במהותם מאלה ששאף להשיגם כמייסד וכמנכ"ל של מיקרוסופט.

הציניקנים יאמרו כי הפילנתרופים הללו עושים כל זאת רק למטרת יחסי ציבור, וידרשו מהם 'מתן בסתר.' כל כך קל לעמוד מן הצד, לעשות כלום ושום דבר ולזרוק הערות מהיציע. אני מתפתה להעלות כאן את נאומו של תאודור רוזוולט, "האדם בזירה"; נאום שאני מאמינה כי כל מי שאוחז בספר הזה קרא לפחות פעם אחת:

9. האדם בזירה: "לא המבקר חשוב וגם לא זה המצביע על מעידת

החזקים או על האופן שבו ניתן היה לעשות את הדברים טוב יותר. השבח לאדם בזירה, שפניו מכוסים באבק, זיעה ודם. זה שאינו מפסיק לשאוף, לטעות ולהחטיא שוב ושוב, משום שאין מאמץ מחוסר טעות או פן שלילי. אבל הוא שמנסה, שעושה, שיודע התלהבות, מחויבות וחתירה למטרה, הוא זה שיודע שבמקרה הטוב מחכה לו הצלחה גדולה ובמקרה הרע, אם ייכשל, לפחות עשה זאת מתוך תעוזה. כך מקומו לעולם לא יהיה לצד הנשמות הקרות, החוששות ומוגות הלב, שלא ידעו מעולם ניצחון או תבוסה".

10. אז תגידו, כשהעשייה של האנשים האלה משמעותית עבור רבים

כל כך, זה באמת משנה אם קיים בצידה רווח אישי, חבוי או גלוי? עוד בתחילת דרכי בעולם התקשורת תהיתי מדוע קברניטי התעשיינים משקיעים כל כך הרבה כסף בסרט פרסום לגבינה, מכונית או מטבח, כשבאותו סכום עצום הם יכולים לקבל חשיפה איכותית הרבה יותר אם רק ישקיעו אותו ביצירה, בתוכן ובמעשים טובים. בזמנו אף פניתי למנהל השיווק של אחת המחלבות הגדולות והצעתי לו להקים בתים ליוצרים צעירים בפריפריה; מבנים מאובזרים שבהם יוכלו ילדים – קהל יעד מרכזי של המחלבה – ללמוד נגרות, ציור, פיסול, קולנוע, כתיבה, מוזיקה וכיוצא באלה. מדובר היה בסכום זניח של כמה מיליוני שקלים. לדאבוני, הוא פסל את הרעיון בטענה שהוא יקר מדי, ובמקום זאת רכש עוד כמה דקות פרסום. לחברת תרופות הצעתי להעניק מלגות לכותבים ותסריטאים שיכתבו סיפורים מעוררי השראה על אנשים שהתגברו על מחלה קשה והבריאו, והדוגמאות הן רבות. אבל הכסף הגדול כמעט תמיד הלך לפרסום, הדרך הבטוחה והמוכרת. תארו לכם איזה מקום של כבוד היו רוכשים לעצמם אותם מנהלים ובעלי מניות אילו בחרו בדרך ערכית ואפקטיבית עבור החברה והארגון גם יחד.

התבוננו סביבכם, ראו איך המעמד והתפקיד שלכם יכול לעזור לאחרים. זה לא משנה אם אתם מנהלי אגף במס הכנסה, פקידי בנק, סטרטאפיסטים, מעצבי אופנה, מנכ"לים או מפיקים. יש לכם יכולת לסייע למישהו בסביבתם ולהרוויח מזה בענק. פתחו את הלב, כיילו את הקשב, הרחיבו את שדה הראייה והשפיעו. כל אחד ממקומו.

סיגל אביטן (Sigal Avitan) היא יועצת מיזוגים ורכישות, יזמת סדרתית, סופרת ומרצה, ומייסדת Business Talent. הטקסט מתוך הספר להיות טאלנט, מהדורה חדשה.