חדר עבודה 5
יוצאים מהשורה
אומת הסטרטאפ או אנשי הסטרטאפ? ישראל כמקרה מבחן
ישראל ידועה בעולם כאומת הסטרטאפ (Startup Nation) ועושה כל מאמץ כדי למצב עצמה ככזו בדעת הקהל העולמית. אך מה שהופך את ישראל לאומת הסטרטאפ הוא לאו דווקא המבנה הרגולטורי־ממסדי שלה, ובוודאי שלא הבירוקרטיה. ההישגים הטכנולוגיים נובעים בעיקר מן ההון האנושי בישראל. הישראלים הם גם צרכנים נלהבים של טכנולוגיה וגם בולטים בעולם כיזמי טכנולוגיה יצירתיים וסדרתיים.
איך קורה שדווקא ממדינה לא פשוטה ומאותגרת בירוקרטית כמו ישראל יוצאים יזמים מעוררי השראה ומפתחי טכנולוגיות פורצות דרך? לשם כך עלינו להניח למונח ״אומת הסטרטאפ״, ולשים את האצבע על אנשי הסטרטאפ ולנסות להבין את אופיים של היזמים המקומיים. אנשי ״אומת הסטרטאפ״ מניעים וימשיכו להניע תהליכים משמעותיים מתוך רצון לנווט בחוכמה את חייהם הפרטיים, אבל, ולעיתים בעיקר, גם כדי להוביל שינויים בחברה ובסביבה שבהן הם פועלים. חלק ניכר מיזמי ומנהלי הסטרטאפ האלה הם טאלנטים לכל דבר ועניין. הם זוכים להצלחה אישית אבל בדרך משנים, ולו במעט, את העולם. כך יוצא שלמרות שמוסדות מסוימים בישראל אינם ידידותיים במיוחד לעסקים, לא מבחינת תשתיות ולא מבחינת הרגולציה, עדיין יזמים מקומיים קונים להם שם עולמי ומספרם גבוה באופן מפתיע ביחס ליזמים במדינות גדולות אחרות.
מאייסיקיו ועד וייז, ממובילאיי ועד גלילאו, חברות רבות החלו את דרכן מונהגות בידי יזמים ישראלים שלא חששו לנפץ את תקרת הזכוכית, לקרוא תיגר על מציאות קיימת ולהוביל מהלכים משמעותיים, וזאת מבלי להזדקק לחממת פיתוח ידידותית מצד השלטונות. מה אפשר ללמוד מכך? שאומת הסטרטאפ נוצרה וניזונה לא רק מן הגישה הלאומית לנושא, אלא בעיקר מן העוצמות האדירות של אנשי הסטרטאפ, מן היצירתיות שלהם, מן הדבקות במטרה, מיכולת האלתור שלהם וממעורבותם בנעשה אצל המתחרים בעולם. הם מחוללי המהפכה הטכנולוגית והכלכלית הזו בארץ, והם שמלמדים אותנו שגם בסביבות שאינן אופטימליות אפשר להצמיח יוזמות משנות עולם.
טאלנט הוא אדם המייצר הזדמנויות חדשות עבור עצמו, אבל בה בעת גם עבור אחרים. לעיתים נעשה הדבר "על הדרך," מבלי שהתכוון לכך כשיצא אליה…
מדוע חשוב להבדיל בין אומת הסטרטאפ לבין אנשי הסטרטאפ? מכיוון שבמובנים רבים, אנו מצויים כעת בעידן פוסט־מדיני שבו ההשפעה של גוגל, פייסבוק, יוטיוב, עליבאבא וענקי כלכלה וטכנולוגיה אחרים על חיינו היא דרמטית לא פחות – ואולי יותר – מהשפעת המדינה שבה אנו חיים. במציאות חדשה יחסית זו, מתברר יותר ויותר שאזרחים בודדים, פעילים, מלאי חיוניות ויצירתיות ובעלי דחף להצליח ולהוביל, הם אלה שעומדים מאחורי מונחים מופשטים כמו "מדינה" או "אומה." היזמים, בעלי העסקים הקטנים, היוצרים, בעלי המפעלים ומנהלי החברות הם פעמים רבות האנשים שמניעים את הגלגלים הגדולים ומצליחים לחולל שינויים שמנהיגים פוליטיים או פקידי ציבור לא משכילים לחזות או להבין.
- לבחור שותפים בעלי עולם ערכים דומה.
- להתמקד במטרת העל.
- לקרוא תיגר על מציאות קיימת.
- אקזיט הוא לא מטרה.
- הנאה מעשייה מקדמת הצלחה.
- חשיפה פומבית הכרחית להגשמת החזון שלך.
- האחריות האישית לעולם אינה נגמרת והיא דרושה להצלחה.
- אמונה – קריטית לניהול אנשים ותהליכים.
זהירות: מיתוג אישי
הגענו לפגישה עם גיל שויד כשעה אחרי שהוכרז כזוכה הראשון בפרס ישראל להייטק. כמה קיוויתי שהפרס המכובד הזה ניתן לו בגלל שחלום האקזיט הישראלי רחוק ממנו כל כך. סט ערכיו מכתיב לו נתיב אחר. הוא אמר זאת בצניעות רבה כמה פעמים במהלך הפגישה. חשוב לו לבסס את העשייה שלו כאן, עם ההון האנושי שהוא מכיר מקרוב. חשוב לו להשפיע ולתרום. הוא ללא ספק אדם מעורר השראה ולא בגלל עושרו.
שויד שונה בנוף ההייטקיסטים המצליחים. הוא מופנם, נמנע מחשיפה שאינה מקדמת את האג'נדה שלו, והוא האחרון שיספק חומרים ל"ארץ נהדרת."
Call my agent
מומחים למיתוג וסוכני שינוי מגיחים מכל עבר ומסבירים את חשיבות החידוש וההשתנות; אנשים שאנחנו מעריכים עושים "גם וגם:" רופא מקים בחצר ביתו קונדיטוריה קטנה, פיזיקאי מביים סרטים בשעות הפנאי, מורה להיסטוריה מלמדת ריקוד בשיטת "ניה" ואשת עסקים מקימה להקת רוק; עברנו מעידן של קידוש הפוקוס לתקופה של ניצחון הוורסטיליות. אלא שמצד שני, בלי שנשים לב, אנחנו כל הזמן בוחנים את הבחירות ואת ההחלטות שלנו – וגם את ההישגים – בהתאם להתקבלות. אנחנו חיים בתוך מכלאת הדירוג: כמה לייקים קיבלתי? באיזה מקום אני ברשימת משרדי עורכי הדין? כמה לקוחות יש לי? כמה צופים? כמה קוראים? כמה הזמנות קיבלתי? מי מעליי בטבלת הצעירים המבטיחים? ומי מתחתיי? אשליית הטרנד החדש, המיתוג האישי, כובלת אותנו בשלשלאות מודרניות. לעיתים הן נראות כמו שרשרת זוהרת, אבל בפועל הן שוללות מאיתנו את החופש ליצור דבר מה ממשי ומהותי, כי למי יש זמן? אנחנו חייבים לרוץ לספר לחבר'ה כדי להישאר רלוונטיים.
במקום לעצור לרגע, לפעול באופן אותנטי ולאתר את מה שבוער בנו לומר, לשנות וליצור, הצטצמנו לבחינת גרפים ורשימות דירוג, ואם זכינו למקום גבוה אנחנו נהנים ממנו לזמן קצר ומייד עולה הדאגה שבעוד רגע נאבד אותו. כך אנחנו נכנסים למרוץ חדש, וזה מעייף, וגם כל כך מיותר.
חשוב לשנן ולהפנים: הרשתות החברתיות לא שומרות על הרלוונטיות שלנו. לא פעם הן עושות בדיוק את ההיפך.
רבות מן ההמצאות הגדולות שקידמו את האנושות הומצאו בתקופות של שפל כלכלי. יצירות אומנות, ספרים, סרטים ומחזות נוצרו בזמנים קשים. הם אלה שמניעים אותנו, והדבר יכול להיות נכון גם לגביכם אם רק תעצרו, תנשמו, תתכנסו פנימה, תדברו פחות ותקראו ותכתבו יותר. וחשוב לא פחות – הימנעו ככל האפשר מנבירה ברשתות החברתיות ומצפייה בתוכניות אקטואליה ובמהדורת החדשות. רק לתקופת ההתכנסות. הקדישו את הזמן שלכם לעצמכם. ולמרות שיש משהו מפחיד בשקט ובהתבודדות, אני מבטיחה לכם שאם תתנו להם מספיק זמן – הם יובילו אתכם למחוזות מופלאים.
פרנץ קפקא כתב: "אינך צריך לעזוב את חדרך, ִהשאר לשבת ליד שולחנך והקשב. אפילו אל תקשיב, פשוט חכה, אפילו אל תחכה, היה רגוע לחלוטין ובודד. העולם יציע לך את עצמו בחינם כדי שתחשוף אותו. אין לו ברירה. הוא יתגלגל בהתלהבות לרגליך." שקט, התרחקות ונגיעה בכאב האישי – בחיים ובעסקים – הם לא מותרות, הם חיוניים להצלחה בדיוק כמו היכולת לבחון מאזנים כלכליים. מדובר ביכולת לזהות היכן מונח הקושי, ולפני שננטרל אותו נשתמש בו כדי לאתר את המצפן הפנימי שלנו. כשתזהו את הקושי הזה, כבר לא תחששו מקדמת הבמה. המטרה תהיה גדולה מכם.
אל תיבהלו מההגדרה "מטרת על." אני לא מבקשת מכם לגייס 200 מיליון שקל לטובת מטרה נעלה, להקים ענקית טכנולוגיה, להפוך לגוף תקשורת, או להיות חתומים על מחקרים פורצי דרך; כל אחד על פי יכולותיו והשלב שבו הוא נמצא בחיים.
קבלו דוגמה מהקצה השני: לפני כמה שנים למדה אצלי אישה מרשימה בעלת תואר שני במנהל עסקים. באותה עת היא החזיקה במשרה בכירה בחברת ביטוח, אבל מה שאהבה לעשות יותר מכול היה לאפר ולהלביש נשים. אין דבר שממלא אותה אושר יותר מלהפוך "אישה רגילה" לכוכבת זוהרת. אבל היא חששה לעזוב מקום עבודה בטוח ופחדה מביקורת (בעיקר מהחמות שלה ומאימה שמימנה שנים רבות של השכלה ומגורים בתל אביב). לכך נוספו עוד ועוד תהיות וחששות: מה יהיה אם אכשל? ולמה שמישהו ירצה לבוא אליי? אני בטח אצטרך להצטלם ולפרסם את עצמי, אני לא בטוחה שאני בכלל עוברת מסך… בתום פגישה בת 90 דקות, שלחתי אותה להירשם לקורס איפור, לרכוש דומיין הנושא את שמה הפרטי ולשכור את שירותיהם של צלם, מעצב גרפי ובונה אתרים. "ובזמן שכל הספקים שלך עובדים," המשכתי עם הכתבת המשימות בזמן שהיא מאבדת לחץ דם, "תכיני רשימה של 30 מוזמנים לאירוע ההשקה של העסק שלך שיתקיים בעוד 80 יום בדיוק, וברשימת המוזמנים: אמא שלך, חמותך, המעסיק הנוכחי שלך, מנהל חשבון הבנק שלך וכל מי שאת פוחדת ממה שיגידו."
ואז התחלנו לכתוב את ההרצאה שלה. תהליך הכתיבה הציף חרדות והיבטים הקשורים בדימויה העצמי ובמערכות היחסים שלה. פעלנו לאיתור המקום שלה בתוך ים המשימות היומיומיות. בתוך כך עלתה מן המצולות אג'נדה חשובה. התברר שהיא רצתה ללמוד איפור כבר בנעוריה, אבל אימה הסבירה לה שכדי שבחור מבית טוב ירצה להתחתן איתה, עליה להיות מנהלת, וכדי להיות מנהלת היא חייבת ללמוד באוניברסיטה. לימדו אותה שהיא ראויה לאהבה ולשייכות רק כשהיא אוחזת בהישג חיצוני. משחר נעוריה היא חיה במרוץ להצטיינות בכל תחום, אפילו בהכנת הפשטידה הטעימה בעולם, כדי להתחבב.
בתום התהליך היא הרצתה בפני המוזמנים, בישרה על השינוי הגדול בחייה, חשפה את אתר האינטרנט שלה וזכתה לחיבוק גדול מכולם. היא בחרה שלא לדלג בין במות, ומסתפקת בהעברת המסר החשוב שלה, שעלינו להרגיש בנוח עם השאיפות שלנו בחיים ולהגשים אותן גם אם הן לא מרשימות את הסביבה, בכל פעם שהיא מאפרת שחקנית, זמרת, כלה או נערת בת מצווה.
צאו לדרך. קחו מאמן או מאמנת. אם שחקן כדורסל כמו לברון ג'יימס עובד יום יום עם מאמן, כנראה שגם לכם כדאי. אני יודעת שישנה אינפלציה של קואצ'רים וקיימת תחושת זילות כלפי התחום, אך אני מציעה לכם להשתחרר מהסטיגמות ולחפש את האדם שישפיע עליכם. ישנה חשיבות רבה למשוב ולמעורבות של אדם נוסף בתהליך שלכם. מגיע לכם שיהיה לידכם עוד מישהו שאכפת לו מההצלחה שלכם.
השורה התחתונה
זכרו, הכול נמצא בתוככם. מה שנדרש מכם הוא זמן, שקט, התבוננות, למידה והעמקה. אף אחד לא רודף אחריכם, האמינו לי. ואם כן – אם אתם זוכים לצקצוקים ולביקורת (אז מה הוא עושה עכשיו? מתי היא תחליט כבר? לאן הוא נעלם?) – התעלמו. אולי תפסידו כסף והכרה עכשיו, אבל תרוויחו בענק אחר כך.
איש מלבדכם לא יכול ללמד אתכם כיצד להיות טאלנטים בתחומכם. תצטרכו לרכוש כלים, להתאמן, להיעזר במנטורים, ולזכור לאורך כל הדרך שלכל אחד מאיתנו מערכת הפעלה שונה. שורת החזון שלכם תגיע מן הבטן שלכם ולא ממוחו הקודח של קופירייטר, ואין זה משנה עד כמה נועז ויצירתי הוא.
מנמיכים רעשים. אני מציעה לכם לעצור לרגע ולהתבונן על חייכם ממעוף הציפור. שאלו את עצמכם אם לא נתתם לרעיון חדש, לתשוקה או לאתגר לחמוק מכם. הרי אם לא תלכו אחר התשוקה שלכם (שלכם!) איזה סיכוי יש לכם? אתם באמת חושבים שתוכלו להסתיר אותה מכל העולם? ואם תסתירו, כמה זמן זה יחזיק מעמד? ומה יקרה כשייגמר לכם הכוח להחזיק בבטן את הרצון לפרוץ את המחסומים הפנימיים שלכם?
אתם צריכים מרחב ושקט כדי לחקור את עצמכם באמת. לא משנה כמה תלמדו, כמה ספרים תקראו ועם כמה אנשים חכמים תשוחחו. בסופו של דבר תגיעו אל היעד המדויק לכם רק אם תתפנו באמת ותהיו אמיצים מספיק להסתכל עמוק פנימה.
סיגל אביטן (Sigal Avitan) היא יועצת מיזוגים ורכישות, יזמת סדרתית, סופרת ומרצה, ומייסדת Business Talent. הטקסט מתוך הספר להיות טאלנט, מהדורה חדשה.