ידוע כי תקשורת היא עמוד השדרה של החברה המודרנית וללא כישורי תקשורת, היכולת להתקדם בעולם העבודה ובחיים עצמם תהיה כמעט בלתי אפשרית. דיבור בפני קהל, עמידה על במה מחוץ לחדרי הישיבות שלכם ופרסום מאמרים הם דרך התקשורת החשובה ביותר עבור כל אדם שמעוניין לקדם את המטרות שלו ועבור כל ארגון. אם זה כל כך ברור, למה לא כולם עומדים על במות ונואמים? למה אנחנו רואים שוב ושוב את אותם המנהלים שמוזמנים שוב שוב לנאום בכנסים ובהשקות נוצצות? הסיבה לכך היא שרוב בני האדם סובלים מתופעה בשם, גלוסקפיה.

גלוסופוביה – כך מוגדר הפחד מעמידה על במה ובפני קהל ומדובר בחרדה הנפוצה ביותר בעולם. יותר מפחד גבהים, מתקפת טרור, טיסה או חרדה מהמוות בכבודו ובעצמו. 

איך מתמודדים? קודם כל מתכוננים. לומדים, הולכים למאמנים, קוראים ספרים, צופים בהרצאות, תהיו רציניים ותתכוננו. שתיים וזה אולי הסעיף החשוב ביותר בהתמודדות עם חרדה מכל סוג שהוא, למדתי על עצמי. למדתי שכשאני פוחדת, אני כנראה מחוץ לאזור הנוחות שלי וכשאני מחוץ לאזור הנוחות שלי, אני בטח עושה משהו חדש ולעשות משהו חדש זה  מרגש… מרגש הרבה יותר מלרצות את הסביבה. אז להפסיד את כל זה בגלל הפחד מביקורת? לא חבל?

לא חבל לבזבז את האנרגיה בלבקש אישור מהסביבה? בלקושש פידבקים מכל מי שאפשר. הרי ברוב המקרים אנחנו לא באמת רוצים פידבק, מה שאנחנו באמת רוצים זה אישור. אנחנו כל כך חוששים מהתבזות פומבית, אז אנחנו מבקשים תעודת ביטוח.  אנחנו כל כך עסוקים באיך מה שאנחנו עושים, לובשים, אומרים, בוחרים, נראה מבחוץ, עד שאנחנו מפסידים את מה שאנחנו רוצים באמת. ואתם יודעים מה מצחיק? כל זה קורה כשבצד השני יש אנשים שמשוועים לחדשנות ותעוזה.