לפני זמן מה השתתפתי בכינוס של אנשים שלמדו במסגרת קורס כיצד לדבר בפני קהל. כולם דיברו באותו אופן, עם אותן תנועות ידיים, עם אותה אינטונציה ועם אותן הפסקות מתודיות בשטף הדיבור.

המחזה היה מביך. לא כך מנצחים את הבושה. אני פוסלת את השיטות המקובלות שקוראות לכולנו לרכוש כריזמה ולהפוך לחיות במה. אני סבורה שלכל אחד יש סגנון ייחודי משלו ועם הסגנון הזה הוא צריך להופיע. מעבר לכך, בביישנות יש קסם גדול. ישנו מחקר שקובע שאדם מסמיק מייצר אמון מיידי וקרבה. תרגישו נוח עם זה שלא נוח לכם להיות חשופים. אין טבעי מזה. הפחד מ"פשלה" מול קהל חי, נושם וקצר רוח הוא מוצדק ולא כדאי להתעלם ממנו. אבל הכי חשוב ללכת אחרי הלב באומץ. רוצים לעמוד על במה ולסחוף את הקהל שמולכם? 

• רוצו בבוקר – אנדורפינים, רוז׳ בלחיים, זרימת דם, חמצן ומיקוד הם דבר נפלא.

• תהיו יפים. הכי יפים שלכם.

• מי שאומר לכם "תרגישו בנוח על הבמה" מדבר שטויות, מה שנכון לומר הוא "תרגישו נוח עם זה שלא נוח לכם על הבמה

• ותרו על טקסטים במצגת. השתמשו במספרים, במוסיקה, בתמונות או בווידיאו.

• הביאו את הפורטה שלכם, את החוזקות שלכם, שלוש פעמים במהלך ההרצאה. אם לא מצאתם כאלה – חזרו הביתה. אתם עוד לא מוכנים להרצאה משלכם.

• בנו את ההרצאה שלכם נכון. כמו שלהצגה, סרט או הופעה יש מבנה, כך בהרצאה – יש שיא ויש סוף. כהנמן קיבל על זה נובל. .

• האג׳נדה מדויקת והסיפור משעמם? קחו תסריטאי שיכתוב עבורכם את הסיפור שיעביר את המסר החשוב שלכם.

• ערכו חזרות מול הילדים שלכם. אם הם משתעממים זה לא טוב. הם נהנים? יופי, אפשר להמשיך. הרצו בפני החברים הקרובים שלכם. הם חנפנים? החליפו חברים.

• לפעמים שורה אחת לא במקום הורסת את החוויה כולה. אתם יודעים איזו שורה זאת ובטח גם מרגישים אותה. אל תתעצלו. תעבדו על זה שוב, עד שזה יעבוד.

• תנשמו.

• עליתם לבמה? הסתכלו על הקהל שלכם, חייכו אליו, ספרו לו משהו מרגש או מצחיק שהוא לא חלק מההרצאה.

• אתם לא מצחיקים? אל תנסו.

• ההרצאה הסתיימה. הקהל נהנה? יופי, תהיה לכם עוד אחת. אין לכם עוד אחת? חזרו לעבוד.

• סיימתם את ההרצאה ושאלו אתכם מאיפה החולצה? סעיף 2 עבר בהצלחה.

• סיימתם את ההרצאה ושאלו מתי הבאה? יופי. התחילו לפרסם את עצמכם.